היין הוא אחד המשקאות העתיקים ביותר הידועים לאדם, וככזה, הוא מהווה חלק משמעותי בתרבות ובמסורת של עמים רבים. בתנ"ך, היין מופיע פעמים רבות וממלא תפקידים מרכזיים בסיפורים ובחוקים. כמה פעמים מוזכר יין בתנך? השאלה הזו נושאת עמה עניין רב לא רק לחוקרי מקרא אלא גם לאלה המתעניינים בתרבות ובמסורת היהודית.
בתנ"ך, היין מוזכר כ-140 פעמים, והוא מופיע בהקשרים שונים, החל מהשימוש הפשוט ביין כחלק מהחיים היומיומיים ועד לסמליות העמוקה שלו בטקסטים נבואיים וחוקיים. היין מוזכר כבר בספר בראשית, כאשר נח, לאחר המבול, נוטע כרם ומשתכר מהיין שהוא מייצר. סיפור זה מראה את השימוש ביין כחלק מהחיים החקלאיים והחברתיים בתקופה הקדומה.
בנוסף לשימוש היומיומי, ליין יש גם משמעות דתית וטקסית. הוא מוזכר בהקשרים של קורבנות ומנחות, כשהוא נחשב למרכיב חשוב בהקרבת קורבנות בבית המקדש. היין נתפס כחלק מהטקסים הדתיים, והיה לו תפקיד חשוב בשמחות ובחגים, כמו בפסח, בו שתיית ארבע כוסות יין היא חלק מרכזי מהסדר.
מעבר לשימוש החברתי והדתי, היין בתנ"ך נושא עמו גם מסרים נבואיים וסימבוליים. הוא מהווה סמל לשפע וברכה, אך גם לאזהרה מפני שכרות והשלכותיה. הנביאים משתמשים ביין כסמל להדגשת נושאים מוסריים וחברתיים; לדוגמה, ישעיהו משתמש בדימוי היין כדי לתאר את השמחה והגאולה, אך גם את החטא והעונש.
המופעים הרבים של היין בתנ"ך והמשמעויות השונות שהוא נושא עמו מעידים על החשיבות התרבותית והדתית שלו בתקופות הקדומות. היין לא רק משמש כמשקה אלא גם כסמל רב-עוצמה המבטא רעיונות ומסרים עמוקים. הבנת השימושים השונים וההקשרים שבהם מופיע היין בתנ"ך תורמת להבנת התרבות והחברה של התקופה, ומהווה חלק בלתי נפרד מלימוד התנ"ך והמסורת היהודית.